לפני כמה שבועות עמדתי עם האישלי באזור בו אנו גרים ואמרתי לו: תסתכל סביבך. יש פה X בתים עם נשים שחיות בזוגיות אלימה. יש פה X בתים עם ילדים שנפגעים מינית. ככה זה. זו סטטיסטיקה אכזרית חוצת גבולות.
האיש נחרד ואמר שאין מצב שכאן סביבנו זה ככה.
והיום, יומיים אחרי הרצח המזעזע שעצר לי את הנשימה, אני קוראת עוד ועוד על נשים הכותבות על סימני אזהרה, על מה נשים צריכות לדעת.
ועולה בי הקול לכתוב לגברים – לכו לטיפול!
אני פוגשת לא מעט גברים בקליניקה. חלקם בא לבד. חלקם בא בזוג.
ועדיין הפנייה של גברים לקבל עזרה פחות מקובלת. רבים רואים בכך סימן לחולשה.
לא פעם פונים אלי אנשים שאני מכירה לקבל המלצות על מטפלים. הנשים עושות זאת כחלק משיח מקובל. הגברים עושים זאת כמעט בהיחבא.
המוסכמות החברתיות בקשר לגברים שהולכים לטיפול חייבות להשתנות. (ראה מקרה קמפיין הליכוד שאחת ההכפשות בו על גנץ הייתה שהלך לטיפול פסיכולוגי ).
אתם מרגישים בדאון, אתם מרגישים כעס ותוקפנות, אתם מרגישים עצובים, אתם מרגישים בודדים – לכו לטיפול!
אתם מרגישים אגרסיות, אתם מרגישים שאף אחד לא מבין אתכם, אתם מרגישים שאתם אבות לא מספיק טובים, אתם מרגישים רגשות לא פשוטים לאישה שאתכם – לכו לטיפול.
יש לכם משקעים מהצבא, אתם לא ישנים, אתם ישנים יותר מידי – לכו לטיפול.
בא לכם לצעוק, בא לכם להרביץ, אתם כעוסים – לכו לטיפול.
כל הרגשות הללו נורמליים, אבל אסור שתישארו איתם לבד.
ללכת להיעזר זו לא בושה, זה כח, זה אומץ, זה ריפוי לכם וריפוי לדורות הבאים של הבנים והבנות שלכם.