
מחשבות על גן העדן האבוד
זוגיות כבחירה, כאופציה למקום עם צמיחה וריפוי.
והאם טוב שגורשנו מגן העדן?
מחשבות על החיים ועל יחסים

זוגיות כבחירה, כאופציה למקום עם צמיחה וריפוי.
והאם טוב שגורשנו מגן העדן?

הבן שלי נכנס אלי לפני כמה ימים לקליניקה. הוא אוהב לבוא ולשבת לידי ככה שם.כשהוא מגיע אלי לשם, אני יודעת

אישה צריכה מידי פעם ללכת. ללכת מעצמה אל עצמה. להשאיר את הרחם מאחור, את חבל הטבור המתפצל ומתפתל. לבודד את

"את מעדיפה את האושר שלך על פני האושר שלי" – הטיח בי המתבגר בשבת, בפעם המי יודע כמה בחודשים האחרונים.

לא היו נרות אתמול, גם לא יין. היומן הכריז שזהו יום לאהבה, ולי הייתה עייפות גדולה בגוף וגם קצת בלב.

לפני כמה שבועות עמדתי עם האישלי באזור בו אנו גרים ואמרתי לו: תסתכל סביבך. יש פה X בתים עם נשים

גל של מים עכורים הגיע ושטף הכל ואי אפשר היה לראות את הקרקעית, או את השמים שמעל. מחשבות התנגשו, כמו

הייתי בת 24 כשפגשתי את בן זוגי. כיום אנחנו כ-20 שנה יחד. נשמע גיל צעיר, אך בסביבתי הקרובה כבר נחשבתי
יחד, יד ביד נצעד בשביל הבטוח ובקצב שלך להקשבה ולשינוי…
2021 © כל הזכויות שמורות לשלומית ארבל עמנואל